שנת 2025 מסמנת נקודת מפנה בתחום אבטחת הסייבר. תחכום האיומים, יחד עם מורכבות התשתיות הארגוניות, יצרו תרחיש שבו הסיכון חדל להיות מזדמן והפך לקבוע. אנחנו כבר לא מדברים על אירועים בודדים, אלא על קמפיינים מתמשכים ואדפטיביים המנצלים כל פגיעות אפשרית, החל מהנדסה חברתית ממוקדת ביותר (Spear Phishing), דרך מתקפות שרשרת אספקה, ועד לאיומים מתמשכים מתקדמים (APTs) ותוכנות כופר המסוגלות להתפשט כמעט באופן בלתי נראה.
התגובה המסורתית, המבוססת על הגנות ופעולות תגובתיות לאחר מעשה, מיושנת. חברות צריכות לעבור לגישה הנתמכת על ידי מודיעין פגיעות מתמיד, המסוגלת לזהות פעילויות זדוניות בזמן אמת ועל סמך ראיות קונקרטיות.
בהקשר זה, ישנם חמישה אתגרים מרכזיים שיקבעו את הצלחתו או כישלונו של מבצע ביטחוני בשנת 2025, והם:
1 – עומס יתר של התראות לא רלוונטיות: נפח נתוני האבטחה שנוצר על ידי כלים כמו SIEM, EDR וחומות אש הוא עצום. על פי דו"ח של חברת המחקר והייעוץ גרטנר, 75% מההתראות הללו הן חיוביות שגויות או לא רלוונטיות. הבעיה אינה רק עייפות האנליסטים, אלא הסיכון האמיתי שאירוע קריטי יאבד ברעש.
חברה המשלבת מערכת מעורבות מתמשכת עשויה לגלות שכ-80% מהתראות ה-SIEM שלה אינן מייצגות איום ממשי. על ידי סינון ותעדוף אירועים רלוונטיים, ניתן להפחית את זמן התגובה הממוצע עד לחצי. זה מראה שהמאבק אינו על נתונים נוספים, אלא על נתונים איכותיים יותר.
2 – חוסר נראות אמיתית: הטרנספורמציה הדיגיטלית ריסקה את מושג ההיקפי. כיום, משטח התקיפה כולל מכשירים ניידים, סביבות ענן, נקודות קצה מרוחקות ורשתות היברידיות. כלים מסורתיים, שנועדו לנטר גבולות קבועים, אינם מצליחים לזהות תנועות רוחביות, איתותים או חיבורים דיסקרטיים לשרתי פיקוד ובקרה.
מחקר של מכון פונמון, מכון מחקר עצמאי, הצביע על כך ש-56% מדליפות המידע נגרמות כתוצאה מכשלים בנראות וביכולות תגובה מהירה. הפתרון טמון בניטור רציף של כל תקשורת הרשת, ללא קשר למקור או ליעד, מה שמאפשר זיהוי של התנהגות חריגה לפני שהיא הופכת לאירוע קריטי.
3 – מחסור באנשי מקצוע מוסמכים: הגירעון העולמי של מומחי סייבר עומד על יותר מ-3.5 מיליון, על פי Cybersecurity Ventures, חברת מחקר המתמחה באבטחת סייבר. צוואר בקבוק זה גורם לכך שחברות רבות פועלות עם צוותים מצומצמים ועמוסים, מה שמגדיל את הסיכון לשגיאות ועיכובים.
על ידי אוטומציה של זיהוי ותעדוף איומים אמיתיים, ניתן להקל על לחץ זה. ארגונים שאימצו מודיעין פגיעות מתמשך יכולים לדווח על הפחתות של עד 60% בזמן התגובה, ובכך לשחרר משאבי אנוש לפעולה אסטרטגית יותר.
4 – כלים שאינם מתקשרים זה עם זה: במאמץ להגן על עצמן, חברות צוברות פתרונות מגוונים: SIEM, EDR, DLP, אנטי-וירוס, חומות אש ו-NDR, אך ללא אינטגרציה, כלים אלה יוצרים מחסומי נתונים אשר מעכבים את הקורלציה של אירועים ומעכבים החלטות.
המפתח טמון בפלטפורמות המסוגלות להשתלב באופן טבעי עם מערכות אקולוגיות קיימות, כגון Splunk, QRadar, Elastic, Palo Alto, Fortinet, Checkpoint ו-SOARs. בדרך זו, אבטחה מפסיקה להיות פסיפס מנותק ומתחילה לפעול כאורגניזם יחיד, עם זרימה רציפה של מידע והקשר משותף.
5 – תגובה תגובתית לאירועים: אולי האתגר הקריטי ביותר הוא הגישה הריאקטיבית. שמתי לב שבחברות רבות, הזמן הממוצע לגילוי איום קריטי עדיין עולה על 200 ימים. עיכוב זה הוא למעשה הזמנה לתוקף לנצל במלואה את התשתית שנפגעה.
בעזרת מודיעין של מעורבות מתמשכת, חלון זמן זה יכול להתכווץ לפחות מחמש דקות. ההבדל אינו רק טכני, הוא אסטרטגי. זיהוי כמעט מיידי לא רק מפחית נזק אלא גם מאפשר לבלום את ההתקפה לפני שהיא מייצרת השלכות משפטיות, פיננסיות ותדמיתיות.
מה נדרש מאבטחת סייבר יעילה בשנת 2025
התגברות על אתגרים אלה דורשת יותר מטכנולוגיה; היא דורשת שינוי בחשיבה. יש צורך לאמץ מודל הגנה שמבטל רעשים, נותן עדיפות לאירועים רלוונטיים באמת ומזניח תוצאות חיוביות שגויות; מבטיח נראות מלאה, ללא קשר למיקום הנכסים והמשתמשים; מייעל את משאבי האנוש על ידי אוטומציה של תהליכים ושחרור מומחים למשימות אסטרטגיות; מאחד את המערכת האקולוגית הביטחונית על ידי שילוב כלים לתגובה מתואמת; ושומר על ערנות מתמדת, תוך צמצום חלון החשיפה מחודשים לדקות.
בשנת 2025, היכולת לזהות, להבין ולפעול במהירות נוכח איום אינה יתרון תחרותי, אלא תנאי הכרחי להישרדות. חברות שמבינות זאת כעת לא רק יהיו מוגנות מפני התרחיש הנוכחי, אלא גם יהיו מוכנות למה שעתיד לבוא.
וילסון פיאדדה הוא מנהל התפעול הראשי של קבוצת אוקמונט, המתמקד בפיתוח מודלים עסקיים ושיתופי פעולה חדשים כדי להשיג יתרון תחרותי ולהשיג תוצאות טובות יותר.
